1. מודל תחומי – למידה דיסציפלינרית על פי תחומי ידע:
זו הגישה החינוכית הנהוגה כיום במרבית מוסדות החינוך. כל מקצוע נלמד בנפרד. הדגש ניתן על לימוד תכנים ותהליכים המעוגנים בדיסציפלינות השונות (בירנבוים, 2004).
מהן ההזדמנויות בלמידה שכזו?
מהם האתגרים?
הנה תרגיל עצמי שיכול להמחיש את העניין:
דמיין לעצמך שאתה נכנס לתא הטייס של מטוס נוסעים שבו אתה עומד לטוס, ובלוח המחוונים אתה מבחין במכשיר אחד בלבד. אתה מנהל את השיחה הבאה עם הטייס :
אתה: אני מופתע לראות שאתה מתכוון להטיס את המטוס על סמך מכשיר אחד בלבד. מה הוא מודד?
טייס: את מהירות הטיסה. אני מתכוון לעבוד במהלך טיסה זו על המהירות.
אתה: יפה, מהירות הטיסה אומנם חשובה, אך מה בדבר הגובה - אתה לא חושב שגם מד-גובה היה עוזר?
טייס: לאחרונה עבדתי על גובה, ואני מצטיין בשמירה על הגובה, ולכן היום אני מתרכז רק במהירות.
אתה: שמתי לב שאין לך גם מד-דלק, לא נראה לך שמד-דלק עשוי להועיל?
טייס: אתה צודק - כמות הדלק חשובה, אבל כדי להיות אפקטיבי ולהשיג תוצאות, צריך להתרכז בעניין עיקרי אחד. ולכן, בטיסות הקרובות אני עומד להתרכז בשמירה על מהירות. כאשר אשיג תוצאות טובות בשמירה על מהירות ארכז את מאמציי במעקב אחרי צריכת הדלק.
אחרי שיחה כזאת ספק אם עדיין תרצה לטוס באותה טיסה... (ר' קפלן וד' נורטון 1966)
2. מודל בין-תחומי –
שובר מחיצות בין מספר תחומי דעת קרובים, כדי להתמקד במשותף וברלוונטי לטיפול בנושא מסוים (אלפרט, 2002).
מודל זה חותר לשבירת המחיצות המבדילות בין תחומי הדעת, תוך מתן דגש לאחידות מושגית.
3. מודל על-תחומי –
מבסס את בניית תכנית הלימודים על מידע וידע הרלוונטיים למציאות, ועל יצירת הקשרים תרבותיים, חברתיים ואינטלקטואליים בדרך ייחודית למקום, לזמן ולנפשות הפועלות. בכך הוא מאפשר את החופש הרב ביותר לתכנון גמיש, דינמי ואינטראקטיבי (עמית, 2010)
4. מודל רב תחומי –
אין בו פריצה של מסגרת תחומי הדעת, אך נעשה בו מאמץ להאיר נושא משותף דרך כל אחד מתחומי הדעת. במודל זה, מורים שונים מתייחסים בו זמנית לסוגיה או לנושא דומה במסגרת שיעוריהם. למידה שכזו מאפשרת ראיה אינטגרטיבית, הבנת המציאות המורכבת ובסוס תהליכי פתרון בעיות יעיל (בירנבוים, 2004).
נקודת המוצא של המודלים הרב-תחומי והבין-תחומי היא הדיסציפלינות, ואילו נקודת המוצא של המודל העל-תחומי היא האדם ועולמו.
מדוע לדעתכם זהו המודל המבוקש יותר כיום?